פסק-דין בתיק ס"ע 45560-05-11

2.         לכאורה למקרא כתב התביעה מתקבל הרושם כי בפנינו עוד תביעה "שגרתית" המוגשת מצד עובד לתשלום זכויות המגיעות לו מכוח חוקי המגן. זאת, משום שבמסגרת כתב התביעה לא מצא התובע לנכון להציב בפני בית הדין תמונה מלאה באשר למערכת היחסים שבין הצדדים, כמו גם לעובדה כי התובע עבד למעשה במוסך אשר היה בעבר בבעלותו, אשר אותו רכשה הנתבעת מהתובע. הנתבעת העסיקה את התובע כמנהל המוסך וזאת  כעובד שכיר. מעבר להיותו של התובע עובד שכיר בשירות הנתבעת, ניהל במקביל עסק  בתחום ההובלות, כאשר המשאיות של התובע טופלו ותודלקו במסגרת המוסך של הנתבעת.

3.         התמונה העובדתית המלאה הוצגה בפנינו במסגרת כתב ההגנה ובמסגרת כתב התביעה שכנגד. בתביעה הנגדית התובעת שכנגד עותרת לכך שהנתבע שכנגד ישלם לה עבור חובות שצבר בגין תיקוני משאיות שבבעלותו ותדלוקן בסך של 82,235 ש"ח. לעניין זה טענה התובעת שכנגד כי הנתבע שכנגד היה עובד של התובעת שכנגד, אשר עסק במקביל לעבודתו אצלה גם כעצמאי בתחום ההובלות וצרך ממנה תיקוני משאיות ודלק, אולם עד למועד הגשת התביעה שכנגד לא טרח הנתבע שכנגד לשלם לתובעת בגין העבודה והסחורה שסופקה על ידה, כעולה מכרטיסי החשבון אשר צורפו כנספח א' לכתב התביעה שכנגד (התובע/הנתבע שכנגד ייקרא להלן: "התובע" וגם "מסיכה", והנתבעת/התובעת שכנגד תיקרא להלן: "הנתבעת" וגם "מילניום שירותים").

4.         הנתבעת הינה חברה בע"מ ומנהלת פעילות עסקית, בין היתר, בתחום מוסך לציוד כבד ודלקים.

5.         על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים (להלן: "צו ההרחבה").

6.         התובע הועסק בנתבעת במהלך התקופה שמיום 1/9/02 ועד ליום 30/11/05.

7.         ביום 30/10/05 הוצא לתובע מכתב פיטורים ובו הודיעה לו הנתבעת על הפסקת עבודתו החל מיום 30/11/05.

טענות הצדדים

8.         בכתב התביעה נשוא פסק דין זה, טען התובע, כי פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 39,463 ש"ח, התובע צירף לתביעתו את מכתב הפיטורים מיום 30/10/05.

9.         עוד ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הבראה עבור 8.83 ימים, ובסך של 2,557 ש"ח, ובדמי פדיון חופשה  עבור 26 ימים בסך של 11,839 ש"ח. כמו כן טוען התובע כי לא קיבל דמי נסיעות ו/או החזר הוצאותיו בגין נסיעות בתחבורה הציבורית המוערכות ב-2,431 ש"ח,  פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה על פי ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים בסך של 28,414 ש"ח והחזר מס הכנסה בגין נקודות זיכוי, שכן הנתבעת דיווחה על התובע כמי שאשתו אינה עובדת, בין השנים 2002 - 2003, וזאת חרף הודעתו של התובע לנתבעת כי אשתו עובדת. בשל כך, לטענת התובע, נגרע ממנו סך של 2,852 ש"ח בגין נקודות זיכוי המגיעות לו על פי הדין.

10.       בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע פועל בחוסר תום לב משווע והגיש תביעתו בשנית לאחר שכבר הגיש תביעה בגין אותה עילה, אשר נמחקה מחמת חוסר מעש מצדו עוד בשנת 2009. התובע בחר להגיש תביעתו תוך ניסיון להעלים מעיני בית הדין את התשתית העובדתית המלאה, ותוך ניסיון להתחמק מתשלום החוב שהוא חייב לנתבעת.

11.       הנתבעת חזרה והדגישה כי בתקופת עבודתו של התובע במוסך שבבעלות הנתבעת, עבד התובע גם כשכיר אולם ניהל בו בזמן עסק של הובלות כעצמאי, ובמסגרת זו רכש מהנתבעת שירותים שונים. הנתבעת טוענת כי התובע  העלים עובדה חשובות אלה מעיני בית הדין, וזאת על מנת "לזרות חול" בעיני בית הדין ולצייר את פנייתו כתביעת עובד לזכויות מגן, מבלי להביא את מלוא העובדות הרלוונטיות.

12.       באשר לתביעת התובע לדמי הבראה, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את דמי ההבראה מידי חודש בחודשו בתלוש השכר ובנוסף טוענת הנתבעת כי הוציאה את התובע פעמיים לנופש עם משפחתו בבית מלון באילת ובבית מלון בים המלח ולפיכך עולה כי התובע קיבל את דמי ההבראה המגיעים לו ואף ביתר.

            באשר לדמי נסיעות, טענה הנתבעת כי התובע זכאי לתשלום נסיעות בסך    2,431 ש"ח, אולם הוא צרך דלקים עבורו ועבור אשתו בסך של 22,908 ש"ח, אשר לא שולמו על ידו עד היום.

            באשר לפיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי התובע עבד במוסך לרכב כבד, אשר חל עליו צו ההרחבה בענף המוסכים, ועל כן חישוב פיצויי הפיטורים צריך להיעשות מתוך רכיב השכר המשולב, על פי החישוב הבא:

            9,560 ש"ח x 3.25 שנים = 31,000 ש"ח.

            באשר לפדיון חופשה, טענה הנתבעת כי על פי הנתונים שבידה, יתרת ימי החופשה של התובע עומדת על  22.75 ימים, בשווי של 7,894 ש"ח.

            באשר לתביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, טענה הנתבעת כי סיכמה עם התובע כי שכרו יעמוד על סך של כ-9,000 ש"ח וסכום זה יכלול בתוכו גם את התשלומים השונים על פי צו ההרחבה, לרבות הסכומים אשר הייתה אמורה להפריש בגין קרן פנסיה.